|
מוסף מיוחד:
הסידרה על המזרח התיכון רבתי
מאמר הפרשנות הבא הוא אחד מעשרה מאמרים על המזרח-התיכון רבתי,
מאת מחברים ערביים, ישראלים, טורקים, אירופים ואמריקנים. המאמרים הוזמנו על-ידי
שירות CGNews בשיתוף עם העיתון "אל-חייאת". ניתן לפרסם מחדש את המאמרים בלא
תשלום, בכל אמצעי תקשורת או אפיק חדשותי. במקרה זה, אנא ציינו כי "המאמר הוא
חלק מסידרת מאמרי עמדה על יוזמת הרפורמה של ארצות-הברית למזרח-התיכון רבתי,
בהפצת שירות CGNews."
מאמר עשירי בסדרה:
קידום מאמצי הרפורמה במזרח-התיכון
ניזאר עבד אל-כאדר
העולם הערבי עובר משבר מתמשך ועמוק. למרות כל המאמצים
שעושה תקשורת רשמית וצייתנית להגן על הישגי הממשלות השונות, כל המדדים מראים כי
הכשל בהתפתחותן של החברות הערביות ובפתרון בעיות כלכליות, חינוכיות וחברתיות
הוא תופעה נפוצה.
המערכת הפוליטית הערבית הוכיחה את חולשתה לאחר
נפילת ברית-המועצות. היא חזרה למצב דומה לזה שהביא לפירוק האימפריה העותמנית
בסוף מלחמת העולם הראשונה. לאחר סיום המלחמה הקרה, נראה שהערבים שוב החמיצו
הזדמנות למלא תפקד משמעותי ב"משחק האומות". רוב המשטרים הערביים לא הבינו
שהשינויים העמוקים יותר בסדר המדיני העולמי דורשים שינוי התנהגותי מצידם, המשלב
חזון חדש של פתיחות, חופש, שווקים פתוחים וזכויות אדם.
הזירה הפוליטית במזרח-התיכון נותרה במתכונתה כפי שהיתה בתקופת המלחמה הקרה.
ממשלות המשיכו לפעול תחת הנהגתם של מנהיג יחידו מפלגה אחת, בלי שום ערובות
שיבטיחו ליחידים או לקבוצות השתתפות בתהליך המדיני, אלא אם כן הם חלק אינטגרלי
מההנהגה. לאוליגרכיה הפוליטית, הכלכלית והחברתית הזו היו השלכות הרסניות,
המתבטאות בהיעדר השקיפות במוסדות ובנוהלי הממשל, לרבות מערכת המשפט.
כחלק מהמלחמה בטרור והמאבק בקיצונים ובפונדמנטליסטים האיסלאמיים, ממשל בוש קידם
מספר תוכניות ויוזמות שמטרתן לערוך רפורמה במערכות הפוליטיות, הכלכליות,
החברתיות והחינוכיות במדינות ערב והמזרח-התיכון. מאמציו של בוש לקשור בין היעדר
דמוקטריה במזרח-התיכון והקיפאון שחווה האיזור היו אולי לעניין, אבל היוזמה שלו
לקידום הדמוקרטיה לא באה בזמן הנכון, והיא נתקלה בהתנגדות המנהיגים והתקשורת
הערביים בגלל המלחמה בעיראק והכיבוש הישראלי המתמשך בגדה המערבית וברצועת עזה,
והמדיניות הנלווית לו.
כמה מנהיגים ערביים הביעו התנגדות ליוזמה למזרח-התיכון רבתי, ביניהם הנשיא
מובארק ומנהיגי סוריה, ירדן וסעודיה. ברמה הרטורית, התמקדה ההתנגדות שלהם בצורך
שהרפורמה תצמח מתוך החברות שלהם ולא תכפה על-ידי מעצמה חיצונית. מהרטוריקה שלהם
השתמעה הכחשה של הצורך הדחוף לרפורמה בחברות שלהם ובכל המערכת הפוליטית הערבית,
שהגיעה לנקודת השפל כאשר דחתה את הפסגה הערבית שאמורה היתה להתכנס בטוניס בשלהי
מארס.
אבל למרות שהיוזמה למזרח-התיכון רבתי נתקלה בדחייה כמעט כללית מצד המנהיגים
הערביים, היא הציתה ויכוח על רפורמות פוליטיות, כלכליות וחברתיות ועל תפקידה של
ארצות-הברית בקידום רפורמות כאלו. בעקבות התבטאויות כמו זו של שר החוץ הסעודי,
סעוד אל-פייסל, הציבה פיסגת שרי החוץ הערביים שהתכנסה במארס 2004 בקהיר את
הרפורמה בתור נושא מרכזי לסדר יומה של הפיסגה המתוכננת בטוניס. אל-פייסל אמר:
"אלה המקדמים את התוכניות האלה צריכים לדעת, שלעמים הערביים שלנו תרבויות בעלות
שורשים היסטוריים עמוקים, ואנו מסוגלים לטפל בעניינינו." למרבה הצער, תוכנית
הרפורמה הפאן-ערבית שאומצה לבסוף אינה כוללת תוכניות פעולה ממוקדות לארצות
השונות, וכתוצאה מכך, קצב הרפורמה וטיבה יהיו תלויים בכל מדינה ומדינה. שיטה זו
לא תפתור את הדילמה הנושנה של המשטרים הערביים, החוששים שכל התקדמות לקראת
כינונה של דמוקרטיה מגביר את הסכנה כי יאבדו את כוחם ואת השליטה בעמיהם.
ניסיון העבר מלמד שקצב הרפורמה איטי בדרך-כלל. רוב הממשלות שהתחייבו לרפורמות
ביצעו אותן באופן מאוד סלקטיבי והראו נכונות להפוך את התהליך בכל פעם שנראה
שהוא עומד לתפוס תנופה חברתית שלא תהיה ניתנת לשליטה.
אך הספקות לגבי נכונותם של מנהיגי ערב לרפורמה אמיתית אינם ממעיטים ממידת החשש
של הציבור הערבי לגבי סדר היום של ארה"ב וכוונותיה ביחס לארצות הערביות
והאיסלאמיות. למרות כל טענותיה של ארה"ב ערב המלחמה בעיראק על כך שהסיכוי
לדמוקרטיה במזרח-התיכון ישתפר כתוצאה מהפעולה האמריקנית, היום מקובל לחשוב
שהתוצאה הפוכה, ושהסיכוי לדמוקרטיה אזורית פחת. הערכות אלו מתבססות על שני
נימוקים: ראשית, רווח חשד לגבי הכוונות האמריקניות, מסיבות היסטוריות וגם בגלל
היעדר האמינות והאמון בכל מה שקשור המדיניות האמריקנית לגבי סיכסוך
הפלסטיני-ישראלי. שנית, דעת הקהל הערבית ספקנית לגבי מדיניותה של ארצות-הברית
ביחס לרפורמה. הערבים סבורים, שהתנהגותה של ארצות-הברית לא היתה כנה לחלוטין,
ושהשיח על דמוקרטיה לא היווה במקור חלק ממדיניותה האסטרטגית האזורית, שהתמקדה
יותר בקידום ממשלים ידידותיוים מאשר כאלו שנבחרו באופן דמוקרטי.
האירועים בעיראק לרבות המראות המשפילים של התעללות בשבויים עיראקים, יחד עם
השפעת האלימות המתמשכת בפלסטין, עוררו תגובות חזקות בקרב ערבים מן השורה. סביבה
כזו תנוצל על-ידי רוב המשטרים הערביים כדי להכריז שבנסיבות הנוכחיות, שנוצרו
עקב מדיניות החוץ האמריקנית, הרפורמות בלתי אפשריות.
לערבים ולאמריקנים אינטרס משותף להגיע להבנה כיצד ניתן ליישם רפורמה שיטתית
כחלק מהמאבק בטרור. יעד כזה מחייב הערכה מחדש של המדיניות האמריקנית באיזור,
בפרט בנוגע לדרכים להשגת יציבות בעיראק והפסקת האלימות בין הישראלים
לפלסטינים.בצד הערבי, יש צורך בקונצנזוס שיראה ברפורמה כללית עדיפות ויקבל
בעיקרון סיוע בינלאומי כפי שהוצע במפגש ארצות 8-G בחודש שעבר.
העולם הערבי לא יצליח למצוא בעצמו את המוצא מהמשבר הנוכחי, ועליו להודות
בחולשתו בטרם יוכל לקבל הצעות רפורמה חדשות. נקודת ההתחלה למוצא כזה תהיה
דיאלוג פאן-ערבי כן, במטרה לגבש תוכנית שעל בסיסה אפשר יהיה להזמין את האו"ם,
את ארה"ב ואת האיחוד האירופי להגדיר לעצמם תפקיד חיובי הנחוץ לתמיכה בתהליך
הרפורמה.
ניזאר עבד אל-כאדר הוא מחבר ופרשן פוליטי.
יהודים, נוצרים
ומוסלמים תחת כנפיו של אל אחד
ד"ר ברנרד סבלה קורא לשלוש הדתות המונותאיסטיות להתאחד סביב האל
המשותף להן. הוא קורא למתפללים להתגבר על האתגר שמציב ההבדל ביניהם, ולכלול
בתפילתם גם את המאמינים האחרים. "אם נעשה זאת, נתחיל לרפא את פצעי ההיסטוריה,
לבנות שלום ולהגיע בסופו של דבר לפיוס תחת כנפי יהוה-אלוהים-אללה האחד
והכל-אוהב."
(פורסם במקור במועצת הכנסיות המזרח-תיכונית, ב-19 ביוני 2004)
דרושה - חד צדדיות פלסטינית
דאוד כותאב מדגיש כי פעולה חד-צדדית של אחד הצדדים גוררת פעולה
דומה בצד השני. מכיוון שהניסיונות החד-צדדיים הקודמים של הפלסטינים לא עלו יפה,
הוא אומר, "נחוץ בדחיפות שהרשות הפלסטינית תנסה לבצע עוד מהלכים פוליטיים
שיעזרו להתניע בדחיפה משא-ומתן דו-צדדי אמיתי."
(פורסם במקור ב- Amin.org ב- 18 ביוני 2004)
אבלו של קומיקאי
השחקן שלמה וישינסקי, שבנו נהרג בעת שירותו הצבאי ברצועת עזה,
מדבר על חשיבות החתירה להשלום. וישינסקי, המככב בימים אלה בסאטירה פוליטית שבה
ראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר מעודדת את שרון לכרות הסכם שלום עם הפלסטינים, דן
במאמציו המקצועיים והאישיים לתמוך בנסיגה ישראלית מרצועת עזה.
(פורסם במקור ב- Bitterlemons.org ב- 10 ביוני 2004)
מוסף מיוחד: הסידרה על המזרח-התיכון
רבתי
מאמר הפרשנות הבא הוא אחד מעשרה מאמרים על המזרח-התיכון רבתי,
מאת מחברים ערביים, ישראלים, טורקים, אירופים ואמריקנים. המאמרים הוזמנו על-ידי
שירות CGNews בשיתוף עם העיתון "אל-חייאת". ניתן לפרסם מחדש את המאמרים בלא
תשלום, בכל אמצעי תקשורת או אפיק חדשותי. במקרה זה, אנא ציינו כי "המאמר הוא
חלק מסידרת מאמרי עמדה על יוזמת הרפורמה של ארצות-הברית למזרח-התיכון רבתי,
בהפצת שירות CGNews."
תקציר המאמר העשירי בסדרה:
ניזאר עבד אל-כאדר: קידום מאמצי הרפורמה במזרח-התיכון
המחבר והפרשן הפוליטי ניזאר עבד אל-כאדר בוחן את תגובותיהן של מדינות ערב
ליוזמה למזרח-התיכון רבתי. עקב המלחמה בעיראק והסיכסוך הישראלי-פלסטיני,
מתנגדים מנהיגים ערביים רבים לתוכנית שיזמה ארה"ב. אך עבד אל-כאדר קורא
ל"דיאלוג פאן-ערבי כן, במטרה לגבש תוכנית שעל בסיסה נזמין את האו"ם, את ארה"ב
ואת האיחוד האירופי לנסח לעצם תפקיד חיובי, הנחוץ לתמיכה בתהליך הרפורמה."
- (פורסם במקור במהדורת CGNews באנגלית ב- 25 ביוני 2004) |
