|
דרושה: חד-צדדיות פלסטינית
דאוד כותאב
החלטתו העיקשת של המנהיג הישראלי אריאל שרון להתקדם עם תוכניות הנסיגה שלו
מרצועת עזה דורשת בחינה מחודשת של מושג החד-צדדיות.
החד-צדדיות הוצגה באור שלילי, ובצדק. משא ומתן - אפילו בין אויבים - היה מאז
ומתמיד דרך המוצא מסיכסוך, וכך ראוי שיהיה. אף על פי כן, אם אחד הצדדים מסרב
לשאת ולתת - וזו עמדתה של ישראל - יש למצוא אפשרויות אחרות.
מבחינה פוליטית, בתקופות שבהם המנהיגים מתבצרים בעמדותיהם והבעיות נראות
בלתי-פתירות, אפשר בהחלט להציג טיעון לטובת מהלך חד-צדדי שיביא להקלה
קצרת-מועד. ואם אמנם החד-צדדיות היא צו השעה, מה צריכה להיות התגובה הפלסטינית?
גם אם הניסיון להגיע להסכם דו-צדדי צריך להישאר בראש סדר העדיפויות של
המנהיגים, אין ספק שפעולה חד-צדדית אחת גוררת פעולה חד-צדדית נוספת. אם
הישראלים מסרבים לשאת ולתת ובוחרים לפעול לבדם, החלופה היחידה הפתוחה בפני
הפלסטינים בטווח הקצר היא החד-צדדיות.
הפלסטינים ניסו בעבר לנקוט בפעולות חד-צדדיות. יותר מפעם, בשלוש השנים
האחרונות, ניסו יאסר עראפת וגם מנהיגי הקבוצות האיסלאמיות הקיצוניות לעצור את
מעגל האלימות על-ידי הכרזה על הפסקת אש חד-צדדית. למרבה הצער, בשני המקרים
התגובה הישראלית היתה אלימה מאוד - למרות שעברו שבועות בלי אף פעולה אלימה
פלסטינית. חיסולם של מנהיג הפתח בטול-כארם ומנהיג החמאס בעזה שם קץ לשני
המהלכים החד-צדדיים האלה.
בשבועות האחרונים ראינו ניסיון פלסטיני נוסף לעצור את האלימות באופן חד-צדדי -
הפעם ניסיון שנעשה בלי שום הצהרה פומבית. אבל ברור שאין בזה די. וגם אם לא הוגן
לצפות לסימטריה בין הכובש והנכבש, המנהיגים הפלסטיניים אינם יכולים לשבת בחיבוק
ידיים. יש צורך דחוף שהרשות הפלסטינית תנסה לבצע עוד מהלכים פוליטיים שיעזרו
להניע בדחיפה משא ומתן דו-צדדי אמיתי.
האפשרויות העומדות בפני הפלסטינים ברורות. יוזמות השלום של פלסטינים כמו יאסר
עבד-ראבו (מחותמי הסכם ז'נבה) וסרי נוסייבה (מחותמי 'קול העם', או 'המפקד
הלאומי', כפי שהוא מכונה בישראל) כבר זכו לתמיכה לא-רשמית של ההנהגה הפלסטינית.
הנשיא ערפאת נמנע מתמיכה רישמית מלאה, כדי לא להתחייב בטרם יתחילו השיחות. אבל
כאשר הישראלים מסכימים לצאת מעזה וחלק מההתנחלויות בצפון הגדה המערבית, יתכן
שהגיעה השעה לתמיכה רישמית יותר באחת מיוזמות השלום האלו או בשתיהן.
ההנהגה פלסטינית יכולה גם לחשוב על דרכים יצירתיות יותר להישאר במרכז הבימה.
היא יכולה לנסות ולחבר את ירדן לתהליך המדיני. הגישה של מלך ירדן לבית הלבן,
שבאה לידי ביטוי באחרונה בפיסגת ארצות 8-G, מלמדת שאפשר לקדם את עניינם של
הפלסטינים על-ידי שימוש בשירותיהם הטובים של אחדים משכניהם.
ניסיונות קודמים להאציל סמכויות ריבוניות לצדדים אחרים נתקלו בהתנגדות של
ההנהגה הפלסטינית ושל נציגי המועצה הלאומית הפלסטינית. חלק ניכר מהדאגה נבעה
מהעובדה שהממלכה ההאשמית סיפחה אליה בעבר את הגדה המערבית. זה היה השורש
למחלוקות רבות בין הפלסטינים והמלך חוסיין המנוח. אבל אין בהקשר הזה מקום
לדאגה ביחס למלך הצעיר עבדאללה, שהוכיח באופן ברור כי לו ולממשלתו אין עניין
כלשהו להשיב לירדן את הריבונות על השטחים הפלסטינים.
עוד רעיון למהלכים פלסטינים חד-צדדים הוא פעולות משותפות כאלו ואחרות עם
שכנותיה הערביות של פלסטין. הוועדה הפלסטינית-ירדנית המשותפת שהוקדמה בתקופת
תהליך השלום במדריד לא הסבה שום נזק למאבק העצמאות הפלסטיני. נוסחה זו, או
נוסחה דומה, יוכלו להשיב לנושא הפלסטיני את מעמדו המרכזי. עם בעל ברית חזק כמו
מלך ירדן, הפלסטינים יכולים לצפות לתוצאות משמעותיות הרבה יותר מול הציבור
האמריקני והישראלי. מהלך כזה גם יכול להציב מנגנון מדיני שיחזיר למרכז הבימה את
שיחות השלום הדו-צדדיות האמיתיות.
הפלסטינים והישראלים סובלים יותר מכפי שרוב האנשים מבינים. המנהיגים הפוליטיים
צריכים למצוא פתרונות שיקלו על הסבל היומיומי הזה בטווח הקצר והארוך. שיחות
דו-צדדיות שמטרתן לשים קץ לכיבוש ולהקים מדינה פלסטינית עצמאית הן בלי ספק הדרך
הטובה והמהירה ביותר להתקדם בה. בהיעדר שיחות כאלה, ובמצב שבו הישראלים מסרבים
לדבר ובוחרים לפעול באופן חד-צדדי, אי-אפשר לא לעשות דבר. ההנהגה הפלסטינית לא
צריכה להגביל את פעולותיה לתגובות למעשיהם ודברים של אחרים. בהחלט הגיעה השעה
לעמדה פלסטינית יוזמת.
דאוד כותאב הוא עיתונאי פלסטיני עטור פרסים.
פורסם במקור ב- AMIN.org ב- 18 ביוני 2004
בקרו באתר
http://amin.org/eng/index.html
מופץ על-ידי שירות CGNews
הפרסום אושר על-ידי בעלי הזכויות
|
