|
אבלו של קומיקאי
בן לינפלד
תל-אביב - השחקן הישראלי שלמה וישינסקי משחק את ואלוטו,
רמאי נפוליטני מרושש ה"מחכיר" לידידו הנכלולי נכה סנילי בכיסא גלגלים. המזימה:
לעורר את רחמיהם של העשירים, ולהנות מהצדקה שלהם.
"בון-ג'ורנו, סבא הגיע," מכריז שחקן הקמרי הוותיק בן ה- 37
כשהוא עולה לבמה, ודוחף לפני את כיסא הגלגלים של קורבנו.
עד לאחרונה, עצם הופעתו של וישינסקי בקומדייה המצליחה "קוויאר ועדשים" עוררה
פרצי צחוק. אבל לאחרונה, הכניסה שלו מעוררת גם עצב. בחודש מאי, הפך וישינסקי
להורה השכול המפורסם בישראל. בנו בן העשרים, ליאור, נהרג כאשר הנגמ"ש שלו נתקל
במארב של לוחמים פלסטינים ברפיח.
וישינסקי ישב שבעה, ואז גילח את הזיפים וחזר לבמה. "הקהל משלם כסף, ומגיעה לו
ההצגה הכי טובה שאפשר לתת," הוא אומר. אבל הוא מוסיף, "בעבר הצחקתי יותר. עכשיו
אנשים נאנחים, ואני שומע את האנחה הזו."
כיום, כאשר אינו עומד על הבמה, וישינסקי מקדיש את מרצו להתנתקות הישראלית מעזה.
הוא קורא לנסיגה בראיונות ובהופעות, וזאת, כדבריו, על מנת שייחסך השכול ממשפחות
ישראליות אחרות, ועל מנת שייחסך גם מהפלסטינים סבל ומוות.
"אני עומד להיפגש עם שרון, ואני אתמוך בו בנושא הנסיגה מעזה," אומר וישינסקי
בדירתו בתל-אביב, כשהוא יושב ליד תמונה של ליאור המחייך, המצולם על רקע הכנרת.
בחברה הישראלית המלוכדת, מותם של חיילים מעורר רגשות עזים. העלייה במספר
הקורבנות היא שהובילה בסופו של דבר לנסיגה הישראלית מלבנון ב- 2000, לאחר כיבוש
של 18 שנים. באותה תקופה, אמהות החיילים עזרו לעורר את דעת הקהל למען נסיגה
ישראלית. מה שמייחד את וישינסקי, מה שהופך אותו לאטרקטיבי עבור שרון, הוא
הפרסום שלו.
השילוב המשונה הזה בין חייו האמיתיים וחיי הבימה שלו הוא שהופך אותו לדמות
מרגשת כל-כך. במחזה "השמיים הם הגבול", סאטירה פוליטית חדשה, וישינסקי משחק את
ראש-הממשלה לשעבר גולדה מאיר, המדברת עם שרון מגן-עדן ודוחקת בו לכרות שלום עם
הפלסטינים. "מכיוון שזה מתרחש בגן-עדן, אני חושב שאולי אפגוש שם את ליאור,"
אומר וישינסקי.
"במחזה, גולדה תומכת במפת הדרכים," הוא מספר, "אריק שרון מונה בפניה כל מיני
סיבות לכך שערפאת לא פרטנר רלוונטי למשא ומתן. אני, בתור גולדה, מנסה לשכנעו
אותו. אני אומר לו שקשה להיות יהודי, אבל קשה יותר מכול להיות זקנה יהודייה.
"אני אומר לו, שאחרי גיל שבעים, אם לא איבדת במלחמה את בעלך, את בנך או את
אחייך, הסיכויים טובים שתצטרכי לקבור את הנכדים שלך," אומר וישינסקי. "אני אומר
לו שאני מכיר אפילו אנשים שאיבדו את הנינים שלהם."
השקפתו בחיים האמיתיים דומה. "אני חושב שאנחנו לא עושים מספיק כדי לקדם את
השלום. גם אם הערבים מנתקים את הטלפון, צריך להתקשר אליהם שוב."
כאשר קצינים מטלפנים אליו מעזה להביע את תנחומיהם, וישינסקי מזמין אותם ואת
נשותיהם לתיאטרון. הוא מסרב בתוקף לשתף פעולה עם הפיכתו של ליאור למעין קדוש
מעונה או דמות גדולה מהחיים. "אנחנו בליינים, אנשים שאוהבים להנות," הוא אומר.
"ליאור הכיר כל פאב בתל-אביב. הוא אהב סרטים. הוא שיחק טניס, כדורגל, הוא אהב
לרכב על אופנועים. הוא לא היה איזה יוסף טרומפלדור.
"ליאור אמר לי שהוא רוצה ללמוד מקצוע שבו יוכל להרווח כסף," מספר וישינסקי. "אם
הייתי יכול לעזור לו להתארגן על איזה עסק טוב באמריקה, הוא היה הולך לשם."
ליאור היה יונה מבחינת השקפותיו הפוליטיות, ואף על פי כן שירת ביחידה קרבית
בשטחים - סתירה שאינה חריגה בקרב החיילים הישראלים. "פעם שאלתי אותו - אנחנו
שמאלנים, למה אתה בקרבי?" מספר וישינסקי. "הוא ענה שהצבא שייך לכולנו, שלא צריך
להשאיר אותו רק לימנים. כשיציבו אותי במחסום, אמר, אתנהג באופן הומאני.
"הוא בא לכל ההצגות שלי, וחששתי מהביקורת שלו יותר מכל אחד אחר," מציין
וישינסקי.
שעות ספורות לפני שליאור נהרג, קנה לו אביו אופנוע חדש. "הוא היה ממש מאושר.
הוא אמר - אבוא לקחת אותו ביום שני. הוא אמר לי - אבא, זה יחנוק אותך כלכלית.
אבל אמרתי לו שלא ידאג.
"אנחנו אנשים אוהבי חיים," חוזר ואומר וישינסקי. "רציתי שהוא יחיה. לא רציתי
שימות על שטויות. אבל הוא כבר נהרג."
בן לינפלד הוא כתב ה"קריסצ'ן סאיינס מוניטור."
פורסם במקור ב"קריסצ'ן סאיינס מוניטור" ב- 11 ביוני 2004
בקרו באתר
http://www.csmonitor.com/
מופץ על-ידי שירות CGNews
כל הזכויות שמורות ל"קריסצ'ן סאיינס מוניטור" 2004
הפרסום אושר על-ידי בעלי הזכויות. לפרסום נוסף אנא צרו קשר ישיר עם העיתון (מר
ליו ליטל, Littlel@csps.com ( ו/או עם ג'פרי ווייכסלבאום,
gweichselbaum@sfcg.org. שירות CGNews יכסה את עלות הפרסום לכל עיתון המעוניין
במאמר זה.
|
