"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"

[Deutsch]

יעל נחושטן

בפתח דברי : תנחומים למשפחות שעולמן חרב עליהם אתמול וכדברי הנביא ירמיה :"מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם וליל על חללי בת עמי".

אני נושאת תפילה להחלמת הפצועים, ויהי רצון שישובו במהרה לאיתנם ולמשפחותיהם.

באתי לדבר על תוואי הגדר.

בשבת האחרונה פתחנו את ספר התורה וקראנו מתוכו:

"וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים"

הבוקר, כשפתחנו שוב את ספר התורה קראנו מתוכו:

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

כך אנחנו נדרשים לחיות , בתווך, במתח התמידי שבין המבט החוצה על האחר והמבט פנימה על עצמנו.

האם אמנם המבטים סותרים זה את זה?

האם זה בהכרח אנחנו או הם?

השאלה היא מה תוואי הגדר עושה לכל בני אדם. מה הוא עושה לנו , מה הוא עושה להם.

אחרי כל פיגוע , כשגל הכאב והפחד מציף , אנחנו נתפשים מחדש כמי שמבטו ולבו נתונים רק לאחר, שאנחנו רגישים רק לזכויותי האדם של הפלסטינים, ועוורים לזכותנו הבסיסית לחיים ולבטחון.

ובכן , אני לא עוורת, ואני מאד כואבת , ואני מאד כועסת, אבל האחריות שלי היא לגבי מה שאני בוחרת או לא בוחרת לעשות. והאחריות שלי היא לפעול במתח המתמיד שבין זכויותי ובין זכויותיהם.

תוואי הגדר יוצר מובלעות שבהם תושבים , הלכודים בין הקו הירוק ובין הגדר, מנותקים ממקורות פרנסתם , בתי הספר , בתי החולים ושאר מסגרות של חיים תקינים. במקרים אחרים התושבים מבחוץ ואדמותיהן , פרנסתם או בני משפחתם בתוך המובלעות. כדי לעבור אל ומתוך מובלעות אלה, המכונות  "מרחב התפר", יש צורך באישורים מיוחדים.נכון להיום  יש כבר 12 סוגי היתרים , שכל אחד מהם הוא למטרה ספציפית ומצריך הגשת בקשה להיתר המגובה במסמכים מתאימים. הנפקת ההיתר נתון כמובן לשיקול דעתו של המנהל האזרחי. גם מי שבידו האישור המתאים , יכול לעבור רק דרך שער מסוים ובטווח  שעות נתון. ישנם שערים הנפתחים רק בשעות מסוימות ולזמן קצר.

ועל המתרחש במחסומים אלה כבר פורסם רבות....

פתחתי את דברי ב"גר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים". התורה אינה מדברת במי שנתגיר , אלא במי שגר עמנו בארץ הזאת , כפי שאנו היינו גרים במצרים.

אנחנו מצווים על כך משום שהיינו במצרים , לוא דווקא זו המקראית , אלא בתפוצות כה רבות במשך אלפיים שנה. אלפיים שנה למדנו זאת על בשרנו .

בדורנו הגיע הזמן שבו אנחנו  יכולים לקיים שוב מצווה מרכזית זו.

מתוך יהדותנו , מתוך תורתנו , עולה הקריאה לאפשר חיים הוגנים גם לאחר.

רק כך נוכל להגשים את יעודנו האנושי במלואו. ומי יתן ובזכות כך נזכה ויתקיים בנו דבר הפסוק :"ושכנתי בתוכם".

hagalil.com 01-04-2004