|
במזרח-התיכון:
צריך לרדת מהגדר שירה הרצוג בלי קשר לתגובות הרשמיות שלהם, פסיקת בית-הדין הבינלאומי נגד גדר הביטחון
הישראלית בגדה המערבית מציבה קושי הן בפני הן הישראלים והן הפלסטינים.
ישראל לא יכולה להמשיך בבנייה כמתוכנן, משום שהיא לכודה בין הפסיקה הבינלאומית,
אותה היא דוחה, לבית-הדין הגבוה שלה עצמה, שהורה לשנות את התוואי בקטעים
מסויימים של הגדר הפולשנית על-מנת לצמצם את הנזק הנגרם לפלסטינים. למרות
שהפלסטינים אולי שואבים אומץ מהתגובה הבינלאומית לפסיקה בהאג, הם לא ירוויחו
ממנה הרבה בטווח הארוך אם לא יקבלו עליהם את האחריות לטרור שהוביל לבניית הגדר.
וכך, למרבה האירוניה, הפסיקה החמורה יכולה להציע לשני הצדדים הזדמנות לעשות צעד
אחד לאחור ולהתמודד באופן הגיוני יותר עם המבוי הסתום שנקלעו אליו.
התגובות הישראליות והפלסטיניות לפסיקת בית-הדין משקפות עמדות היסטוריות מנוגדות
לגבי מעמד השטחים שכבשה ישראל לאחר מלחמת ששת הימים ב- 1967. הפלסטינים רואים
בכל פעולה ישראלית בשטח שהם מגדירים כשטח פלסטיני כבוש, פעולה לא חוקית. מכאן
נובע שצעדים חד-צדדיים כמו ההתנחלויות, המאחזים והגדר מפירים כולם את החוק
הבינלאומי, ויש להתנגד להם. ישראל מאמינה שהזכות להגן על אזרחיה מצדיקה צעדים
בטחוניים כמו הגדר, מה גם שמעמד השטחים שנכבשו במלחמת 1967 עדיין לא הוגדר
(בהיעדר הסכמי שלום, קווי הפסקת האש ב- 1949 לאורך הגדה המערבית ורצועת עזה
מעולם לא הוכרזו כגבולותיה הרשמיים של ישראל).
שתי העמדות בעייתיות. הפלסטינים מתנגדים לגדר, ונוח להם להתעלם מהסיבה היסודית
להקמתה. תחת הנהגתו הנוראה של יאסר ערפאת, הם לא היו מוכנים לעשות שום צעד
משמעותי שיקרא תגר על ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון. עוד בשבוע שעבר, כאשר
מנהיגי הקווארטט (ארה"ב, האיחוד האירופי, האו"ם ורוסיה) קראו לראש הממשלה
הפלסטיני אחמד קריע לפעול במרץ בתחום הרפורמות הביטחוניות הפוליטיות, הוא ביקר
אותם על העיסוק בנושא שאיננו הגדר. אבל בסופו של דבר, המסר של היעדר הפעולה מצד
הפלסטינים חזק מהרטריקה שלהם בפורומים הבינלאומיים.
גם שרון טעה. בשנה שעברה, כשניסה ליישב בין רצונו של הציבור בגדר לבין העניין
שלו בהמשך השליטה בחלקים משמעותיים של הגדה המערבית, הוא קבע תוואי בעייתי,
שנזקו היה צפוי. במקום להפריד באופן ברור בין הישראלים והפלסטינים (כפי
שהתכוונו אדריכליה המקוריים של הגדר) התוואי מפריד בין ישראלים ולישראלים ובין
פלסטינים לפלסטינים.
מר שרון הרגיז את תומכיו מימין, שכן השאיר אלפי מתנחלים ישראלים מחוץ לגדר. ומה
שחמור יותר – הוא שיתק את חייהם של קרוב ל- 400 אלף פלסטינים שנותרו בצד
הישראלי של הגדר והופרדו מאדמותיהם, או שנכלאו למעשה בין גדרות עיקריות
ומישניות.
היתה זו טעות לחשוב שגדר העוברת בלב לבם של החיים הפלסטינים תוכל להציע ביטחון
בהיעדר הסדר מוסכם. מספר החדירות של מחבלים מאז החלה הבנייה ירד אמנם באופן
משמעותי, אבל היעדר אופק פוליטי יוביל בסופו של דבר למתקפות קטלניות מתוחכמות
יותר, שיעברו מעל הגדר או מתחתיה. גם אם ייכלאו במובלעות, הפלסטינים ימשיכו
להתנגד.
ומה עכשיו? למרבה האירוניה, השילוב בין פסיקות בג"צ ובית-הדין הבינלאומי יכול
לספק לשני הצדדים הזדמנות לסגת מעט מהעמדות שהתבצרו בהן. ממשלת ישראל כבר משנה
את תוואי הגדר בהתאם להחלטות בג"צ. בסופו של דבר, קרוב לוודאי שההסדרים
הטריטוריאלים יהיו דומים לאלה שהציע נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון בדצמבר 2001.
הפלסטינים, מצידם, יכולים לשקול הפסקת אש ורפורמות בטחוניות, במקום להשקיע את
כל האנרגיות שלהם במאבק נגד הגדר – זה יקל על ישראל לשנות את התוואי.
למרבה הצער, לרעיונות כאלה סיכוי קלוש כל עוד שרון מתנגד למשא ומתן עם הרשות
הפלסטינית, וערפאת נחוש בדעתו לשמור על השליטה בכוחות הביטחון הפלסטיניים.
אף על פי כן, ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להתעלם מפסיקת בית-הדין הבינלאומי.
למרות תמיכתה של ארצות-הברית, היחסים הבינלאומיים שישראל מעוניינת בהם וזקוקה
להם ייפגעו כתוצאה מההתפתחויות האחרונות. מה שחשוב עוד יותר, הישראלים צריכים
לחשוב על ההשלכות ארוכות הטווח של הגדר, המייצרת מניע קבוע למתקפות פלסטיניות.
המומחה הישראלי למדע המדינה עמנואל אדלר אומר את הדברים בצורה פשוטה: "האינטרס
הלאומי של ישראל הוא לא לייצר 'עוול' חדש שהפלסטינים ינסו לתקן בדורות הבאים."
הגיע הזמן לחשוב מחדש על הגדר. פורסם במקור ב"גלוב אנד מייל"
ב- 10 ביולי 2004 - בקרו באתר העיתון ב-
http://www.globeandmail.com
|
