[ENGLISH]

הסידרה על הסכם ז'נבה
מאמר שישי בסידרה

מסמך ז'נבה, ניצוץ של אור באפלה:
האם יביא ישועה לשני העמים?

מוחמד דראגמה

מסמך ז'נבה, שנחתם על ידי אישים פוליטיים לא-רשמיים בישראל ובפלסטין, נתפס אצל רבים מאזרחי שני העמים כניצוץ של אור במציאות אפלה מאוד שהם חווים במשך יותר משלוש שנים.
לראשונה מאז ספטמבר 2000 מסתמן באופק פתרון אפשרי שמתאפיין במידה רבה של ריאליזם, הנחוץ על-מנת להיחלץ מעימות שכמוהו כמלחמת התשה ממושכת.

אופיו הישים והריאליסטי של המסמך נובע מכך שהוא מסתמך על מסקנות שאליהן הגיעו שני הצדדים במשא ומתן קודם ביניהם. המשתתפים במשא ומתן על הסכם ז'נבה השתתפו אישית בסיבובים קודמים של משא ומתן, והם המשיכו בנקודה שבה נקטעו ניסיונות אלו.

"המשלחת שלנו הביאה איתה מפות ומסמכים שהותוו במשא ומתן הרשמי הקודם בקמפ דייוויד וטאבה, עם ממשלת אהוד ברק. מנקודה זו הגענו למסמך שיש בידינו כיום," אומר פארס קדורה, אחד המנהיגים של הדור הצעיר בתנועת הפתח ואחד החברים הבולטים במשלחת הפלסטינית למשא ומתן בז'נבה. קדורה מתאר את מסמך ז'נבה כ"הישג המוצלח ביותר של הפלסטינים במשא ומתן עם ישראל מאז ועידת מדריד ב- 1991." בכך הוא מתייחס להכרתה של המשלחת השיראלית בזכות הפלסטינית למדינה עצמאית בשטחים שנכבשו ב- 1967, עם תיקוני גבול קלים.
מסמך ז'נבה קובע שההתנחלויות יקובצו בגושים שיתפסו 2.6% מהגדה המערבית, ובתמורה יקבלו הפלסטינים פיצוי של אדמות באזור עזה וחברון. מסמכים מסבבים קודמים של המשא ומתן הפלסטיני-ישראלי מלמדים, כי ממשלות העבודה העניקו לפלסטינים לכל היותר 91% משטחי הגדה המערבית. חשוב לציין בהקשר הזה, כי קיים קונסנזוס בין פלגים פלסטיניים לאומיים  ואיסלאמיים, שמדינה פלסטינית עצמאית היא היעד העיקרי של העם הפלסטיני.
המסמך גם שולח מסר חשוב מאוד לרחוב הישראלי, שבמסגרת מערבולת העימות לא נחשף לעמדה הפלסטינית, וקולות הימין והקיצונים גוברים בו על כל הקולות האחרים.

"העמדה הפלסטינית במסמך ז'נבה היא תשובה לטענות הישראליות והאמריקניות שאין פרטנר פלסטיני לשלום," אומר ד"ר חליל שקאקי, אחד החוקרים והפרשנים הפלסטינים הבולטים. "הפלסטינים הוכיחו לרחוב הישראלי שהם פרטנרים, כוחות השלום בישראל צריכים להילחם על הקלפי, לתפוס את המנהיגות ולאחוז בהזדמנות להשיג שלום לשני העמים על בסיס המסמך הזה", מוסיף שקאקי.
במסמך ז'נבה יש איזון שיאפשר לו להתקבל על-ידי שני העמים, למרות שאחדים, ואולי רבים, יסתייגו ממנו לא מעט. במסמך זה הצד הפלסטיני משג את היעדים שלו - מדינה פלסטינית על האדמות שנכבשו ב- 1967, עם בירה בירושלים ופתרון לבעית הפליטים המכיר, בעיקרון, בזכות השיבה. המסמך גם מציג פתרון לבעיות המים, על בסיס חלוקת הזכויות על האקוויפרים המשותפים, ופיתרון לבעית האסירים, שלפיו 90% מהאסירים ישוחררו בשנה הראשונה והשאר על פני תקופה של שלושים חודשים. המסמך גם מדבר על מעבר בטוח בין הגדה המערבית לרצועת עזה.
מסמך ז'נבה מציע לישראל פתרון לבעית ההתנחלויות על-ידי קיבוץ ההתנחלויות בגושים, ריבונות על הכותל המערבי ועל הרובע היהודי והשחררות מ"רוח הרפאים" של מיליוני פליטים פלסטיניים שהמדינה היהודית רואה בהם סכנה המאיימת על קיומה.

משקיפים רבים בישראל רואים במסמך בסיס להסדר סביר, אם יווצר האקלים המתאים. "המציאות הנוכחית לא יאפשר להסכם הזה להצליח, אבל כאשר המצב ישתפר, כלומר כאשר תיפסק הלחימה, דעת הקהל הישראלית עשויה לראות במסמך ז'נבה מסגרת סבירה לפיתרון, או גשר שיוביל אותנו לפיתרון," אומר איש משרד החוץ לשעבר, ויקטור נחמיאס. נחמיאס מוסיף, כי "מסמך ז'נבה מייצג יוזמה של תקווה, אבל אקלים המלחמה, שאינו מעודד ראש ולב פתוחים, האפיל על התקווה הזו."
המסמך השפיע על הממשלה הימנית הנוכחית בשתי צורות. ראשית, ראש הממשלה אריאל שרון וממלא מקומו אהוד אולמרט החלו לדבר על תוכנית פיתרון הבנוייה על צעדים חד-צדדיים. שנית, הממשלה הורתה על הסלמה צבאית שדחקה את המסמך ממרכז הדיון בדעת הקהל הישראלית. אבל משקיפים בישראל רואים במסמך רגע של אמת, שיהפוך למרכזי ברגע שיוכרו המגבלות של הכוח הצבאי.

"שפיכות הדמים האפילה על המסמך," מסביר נחמיאס. "בתנאים של רצח, הרג ואלימות, התקווה והאופטימיות נסוגות וניתנת קדימות לדיבור על אלימות והדרכים לעצור אותה. אבל כאשר הצדדים יבינו את גבולות הכוח שלהם ישתנו סדרי העדיפויות והמסמך יתפוס את מקומו כדרך לפיתרון הסיכסוך, לצד יוזמות שלום אחרות כמו זו של סרי נוסייבה ועמי איילון." והוא ממהר להוסיף, "זה יקרה במוקדם או במאוחר. ישראל תבין את מגבלות כוחה. העליונות הצבאית שלה לא תביס את הפלסטינים, וגם הם מצידם יבינו כי הכוח לא יאלץ את ישראל לשנות את עמדותיה."
עם כל ההישגים ה"נחמדים" שהוא מבטיח לשני הצדדים, מסמך ז'נבה גם מכיל "ויתורים כואבים" המייצגים את מחירו של כל הסדר פוטנציאלי. הוויתורים האלה עדיין מהווים מכשול, והם מונעים ממנסחי המסמך להשיג את תמיכת רוב בני עמם בו. בצד הפלסטיני, רבים מהפעילים למען זכויות הפליטים מביעים התנגדות עקרונית למסמך. טאיסיר נסראללה, ראש הוועדה להגנה על זכויות הפליטים, שמרכזה בשכם, אומר: "לפי הפרשנות שלנו, המסמך מוותר בבירור על זכות השיבה של חמישה מיליון פליטים. זה לא מקובל על הפליטים האלה, וגם לא על העם הפלסטיני."
אבל ד"ר שקאקי לא סבור שהמסמך מוותר על זכות השיבה ברמה העקרונית, גם אם נעשו ויתורים לגבי מנגנוני השיבה. "בעיקרון, המסמך מתייחס להחלטת האו"ם 194 וליוזמה הערבית שהוצגה בפיסגת ביירות כבסיס לפיתרון. מכך לא משתמע ויתור על זכות השיבה, אלא שמנגנוני השיבה יאפשרו לישראל להחליט על מספר הפליטים שיחזרו. זה אכן ויתור." אך שקאקי מתייחס לתוצאות סקר שנערך על-ידי המרכז הפלסטיני לחקר מדיניות שהוא עומד בראשו, ממנו עולה כי רק מספר מוגבל של פליטים רוצה לחזור לישראל, וממהר להוסיף - "אבל השאלה היותר חשובה היא, האם בכלל יש פליטים רבים שרוצים לחזור לישראל, או לא?"

לצד הפלסטיני במסמך ז'נבה סיבות פרגמטיות לקבל את הוויתורים בסעיף הבעייתי הזה. "בואו נהיה מציאותיים. יש רק דרך אחת להחזיר לישראל חמישה מיליון פלסטינים. והיא לגייס לקרב את כל הכוחות, כפי שכתוב בקוראן הקדוש, לרבות סוסי המלחמה. אבל האם זה מציאותי?" תוהה פארס קדורה, חבר פרלמנט ושר הזוכה למידה גבוהה של אמינית בציבור הפלסטיני.
התוכן המאוזן של מסמך ז'נבה הופך אותו לבסיס לכל פיתרון פוטנציאלי בעתיד. כפי שאומר ד"ר שקאקי, "אם תהיה אי-פעם הזדמנות להסדר פוליטי, הוא תמיד יהיה במסגרת שהגדיר מסמך ז'נבה."

מוחמד דראגמה הוא עיתונאי וסופר פלסטיני.
מאמר זה הוא חלק מסדרת מאמרי עמדה על 'הסכמי ז'נבה', המופצים על-ידי שירות CGNews