[MIDDLE EAST REVIEW IN ENGLISH]

Bridging a Gulf
Peacebuilding in West Asia
Majid Tehranian, editor
London: I. B. Tauris, 2003

הספר נולד כתוצאה מיוזמה דיפלומטית "במסלול משולש" של סניף הונולולו של מרכז טודה למחקר בנושאי מדיניות ושלום גלובלי, הממוקם בטוקיו. מטרת הפרוייקט היתה ליצור גשר בין חברות אזרחיות וממשלות, ולגייס תנועה חברתית למען שלום באזור המפרץ הפרסי. את המאמרים בספר כתבו חוקרים ודיפלומטים שהשתתפו בפרוייקט, והם מציגים מגוון של פרספקטיבות על ביטחון במיפרץ והצעות מפורטות להסדרי ביטחון אזוריים בעתיד, שיתבססו על שיתוף פעולה.

כוחו של הספר בקולות האזוריים האותנטיים העולים ממנו, שנשמעים רק לעתים נדירות בניתוחים המתפרסמים במערב. פרופסור מאוניברסיטת המלך סעוד בריאד כותב על יחסי סעודיה-איראן. שגריר עיראק בוותיקן כותב על "קללת הנפט". אקדמאים מכוויית, איראן ומצרים מציגים תובנות לגבי ארצות המוצא שלהם.
כאשר הם מנתחים את האפשרויות העכשוויות באיזור, אחדים מהמחברים צופים ומעודדים הפשרה ביחסים בין איראן לשכנותיה הערביות. הם סוקרים את האתגרים העכשוויים ומצביעים על סיכסוכי גבול לא פתורים ועל הבעיות הכלכליות שאיתם מתמודדת המועצה לשיתוף פעולה במיפרץ. נוסף על כך, כמעט כל המחברים מצביעים על התערבותה של ארצות-הברית בתור המקור הראשוני לבעיות האיזור. ארצות-הברית נתפסת כשורש הסכיסוך - בין אם מדובר במשטרים שגיבתה בשנות השבעים, בשמירה על בסיסים צבאיים אמריקניים באיזור אחרי מבצע סופה במדבר, או ברטוריקה האמריקנית על "ציר הרשע". אחדים מהמחברים מציגים האשמה זו ברטוריקה קיצונית החורגת מכללי השיח האנליטי המבוסס. מאמריהם הופכים למעין הטפה, שממנה עולה כי יש לפטור את מדינות המיפרץ מאחריות לבעיות בתחומיהן.
אף כי רוב הפרקים נכתבו לפני מתקפות הטרור של ה- 11 בספטמבר, וכולם נכתבו הרבה לפני פלישתה של ארצות-הברית לעיראק ב- 2003, העומק המושגי וההיסטורי שלהם מצדיק קריאה. החזונות להסדרי ביטחון אזוריים עתידיים וצעדים אפשריים לבניית אמון מציעים מתווה אופטימי לכינונו של מיפרץ פרסי שקט יותר.

 - מאת גייל מאיירס

Women and Globalization in the Arab Middle East
Gender, Economy, and Society
Eleanor Abdella Doumato and Marsha Pripstein Posusney, editors
Lynne Rienner Publications, 2003
297 עמודים

המאמרים בספר זה מציגים ניתוח מגדרי של ההשלכות הכלכליות של הגלובליזציה על אזור המזרח-התיכון וצפון-אפריקה (MENA). הפרקים השונים מנסים להבהיר את הקשר הפרדוקסלי בין דפוסים חדשים בגישתן של נשים לעבודה ויכולתן להתארגן להתפתחות אידיאולוגיות מגדריות באזור.

המחברות טוענות כי הליברליזציה הכלכלית, ובפרט התוכניות להתאמה מבנית של המשק, מגבילות את גישתן של נשים לתעסוקה במגזר הציבורי, המהווה אפיק לשינוי חברתי. כתוצאה מכך, אירגוני הנשים חותרים לסדר יום שמרני יותר, מה שגורר לעתים קרובות אידיאולוגיות מיגדריות מסורתיות יותר בקביעת המדיניות. במובן הזה, אי אפשר לומר שהגלובליזציה הזינה תהליך ליניארי של שינוי חברתי. באיזור MENA הגלובליזציה מחוללת שינויים בחיי נשים. תגובתן  לתנאים החברתיים-כלכליים, חברתיים-תרבותיים וחברתיים-פוליטיים האלה היא גורם המעצב הן את אופי הגלובליזציה בארצות האיזור והן את אופני ההשתתפות של נשים בתהליך הזה.

הספר מחולק לשתי חטיבות. הראשונה, פרקים 1-3, מציגה סקירה רחבה של התפתחות וליברליזציה כלכלית באיזור MENA, ומטרתה לספק לקוראים מסגרת לקריאת המחקרים בחטיבה השנייה, שמתמקדים בארצות השונות. בחטיבה זו מוצגים שישה מחקרים מקומיים מאת חוקרות שונות. פרקים 4 ו-5 בוחנים את השפעתן של תוכניות להתאמה מבנית על גישתן של נשים לתעסוקה במגזר הציבורי במצרים. פרקים 6 ו- 7 עוסקים בהשפעת הגלובליזציה על אירגוני נשים בירדן ובטוניס. פרקים 7 ו- 8 בוחנים את השינויים באידיאולוגיות מיגדריות בכוויית ובסעודיה.
המחקרים מעלים כמה תרומות חשובות. ראשית, הם מבקשים להסביר מדוע הפערים בחינוך, בהכנסה ובהשתתפות בכוח העבודה גדולים יותר באיזור MENA  מאשר בשאר הארצות המתפתחות. בכך הם תורמים להבהרת הקשר המורכב, והפרדוקסלי לעתים, בין גלובליזציה לשינוי חברתי.
אף כי המחברות מזהות דינמיקה אזורית משותפת, הן אינן דנות באסטרטגיות אזוריות שנקטו נשות האיזור, או ביתרונות של שיתוף פעולה אזורי בנושאים אלה. יתר על כן, הקוראים צריכים להביא בחשבון כי המחקר נערך לפני ה- 11 בספטמבר 2001. אף כי העורכות הוסיפו פרק מאוחר יותר על חינוך ונשים בסעודיה, וגם אחרית-דבר שנכתבה אחרי פיגועי הטרור ב- 2001, הן אינן מציעות פרשנות משמעותית של השפעת האירועים האלה על הפיתוח הכלכלי האיזורי והשלכותיו המגדריות.

- מאת אן פיג

Healing the Holy Land
Inter-religious Peacemaking in Israel/Palestine
By Yehezkzl Landau
United States Institute for Peace, September 2003
Peaceworks N° 51

מאז שנת 2000, באמצעות "יוזמת הדת והשלום" שלו, פועל המכון האמריקני לשלום כדי לחזק את יכולתן של קהילות דתיות לתרום לפיתרון סיכסוכים. ספר זה הוא חלק מסידרה רחבה יותר על הדיאלוג בין מנהיגים דתיים במקדוניה וניגריה, בין יהודים ונוצרים מארצות-הברית ומוסלמים מארצות-הברית ומארצות אחרות.
הספר מציע סקירה מעניינת של מאמצי השלום הדתיים בישראל ובפלסטין. המחבר מתמקד במאמצים לכינון גשר בין קהילות דתיות שונות, בפרט קהילות יהודיות ומוסלמיות, וגם במאמצים הבין-דתיים לקדם את השלום.

המחבר טוען כי גם אם הסיכסוך הישראלי-פלסטיני הוא בראש ובראשונה סיכסוך פוליטי בין שתי אומות הנלחמות על מולדת משותפת, יש בו היבטים דתיים הדורשים התייחסות במסגרת כל אסטרטגיית שלום יעילה. לכן, סדר היום של תהליך השלום אינו יכול להיות מונופול של מנהיגים לאומניים חילוניים, כי גישה כזו גורמת לכך שמאמינים דתיים אדוקים מכל הצדדים מרגישים מודחים מהתהליך ומאויימים על-ידו. הוא טוען כי יש לפנות אל הקיצונים הדתיים בשפתם הסמלית, ולא, ימשיכו לחבל בכל מאמצי השלום.
הספר סוקר יוזמות בין-דתיות חשובות, שהידועה בהן היא פסגת אלכסנדריה בינואר 2002, שם נפגשו מנהיגים יהודים, נוצרים ומוסלמים מישראל, הרשות הפלסטינית ומצרים, בניסיון לכונן דיאלוג בין סמכויות דתיות חשובות של שלוש הדתות האברהמיות ולבחון דרכים להפסקת האלימות בארץ הקודש. הספר מציג גם סוגים אחרים של אירגונים בעלי צביון רוחני החותרים לשלום במזרח-התיכון, כמו למשל קהילת רודפי השלום, אגודה בין-דתית ששותפים בה דרוזים, בודהיסטים, מוסלמים, נוצרים ויהודים מסורתיים. כמו כן מוצגות הפעיליות של אירגונים מוסלמים אחרים, כגון "קולות מוסלמיים למען תהליך שלום בין-דתי" ושל אירגונים יהודיים בולטים כמו "רבנים למען זכויות האדם."
אחת המעלות של הספר היא בדגש על מגוון הדיאלוגים הבין-דתיים המתקיימים ברמת השטח ברחבי ארץ הקודש, וקוראים תגר על ההשקפה החילונית הרווחת כי הדת היא גורם שאינו יכול לתרום באופן חיובי לשלום.
מתוך מודעות להשלכה ההרסנית הפוטנציאלית שיש לתערובת הדת והלאומנות על סיכסוכים, הספר טוען כי יש לשלב את היסודות הדתיים בתיאורה ובמעשה של תהליכי הבראה בינלאומיים, ובמקרה הזה, יש לנצל את המשאבים של היהדות וגם של האיסלאם, ולבחון במקביל את תרומתו האפשרית של המיעוט הנוצרי. גופים דתיים בינלאומיים כגון הוועידה העולמית לדת ולשלום (WCRP), האגודה הבינלאומית לחירות דתית והקהילה הקתולית של סנט אג'ידיו יכולות למלא תפקיד בהחלמה ובפיוס בארץ הקודש, שכן  בעיות כמו זו של הר-הבית/הראם אל שאריף הן בינלאומיות באופיין. לכן, גופים על-לאומיים כמו הוועידה האיסלאמית צריכים למלא תפקיד בטיפול בהן.
הספר מסכם בסידרה של המלצות חשובות, השואבות מהעדויות והמודלים שמוצגים בדו"ח.

- מאת ג'פרי וייכסלבאום

Palestinian Refugees
Mythology, Identity, and the Search for Peace
By Robert Bowker
Lynne Rienner Publications, 2003
267 עמודים

רוברט באוקר מנתח את יחסי הגומלין המורכבים בין זהות, היסטוריה וזיכרון בנפשם של הפליטים הפלסטיניים, ובוחן כיצד המרכיבים האלה מושפעים מהתמורות הפוליטיות בסיכסוך הפלסטיני-ישראלי. מטרתו המפורשת היא להימנע משיפוט לגבי הגירסאות השונות של "הזיכרון הקולקטיבי", ולהציג תחת זאת תובנות לגבי האופן שבו תפיסות עצמיות כאלה של הפליטים משפיעות על הסיכויים לפיוס ארוך-טווח בין הפלסטינים לישראלים.

בסיכסוך הזה, מציין באוקר, תפקיד המיתוס והזיכרון חשוב במיוחד, שכן הוא קשור באופן הדוק לכפיית המציאות של עם אחד על עם אחר, הן באופן קונקרטי והן באופן סמלי. באוקר מכיר ב"מיתוסים המכוננים" הסותרים לגבי שורשי הסיכסוך,  ומתמקד בעיקר בתודעה המורכבת של הפליטים הפלסטיניים וביחסי הגומלין שלה עם החברה הפלסטינית ועם מוסדות הכיבוש הישראלי מאז 1967.
בניתוח של באוקר ממלאה תפקיד חשוב תופעת "הקהילה המדומיינת": הפליטים בונים את זהותם לא על בסיס גיאוגרפיה משותפת, אלא על בסיס חווייה משותפת של נישול חברתי ופוליטי. באוקר מדגיש שני מרכיבים מרכזיים הקשורים ב"עוצמת זהותם של הפליטים כקהילה מדומיינת": האחד, שזהות כזו היתה בלתי-נמנעת בהתחשב בעובדה שהפליטים חסרי האדמה והבית היו, ועודם, מנותקים מפלסטינים שאינם פליטים. השני, שחוויית הפליטות המשותפת יצרה התנגדות חזקה לפשרה שאינה כוללת תיקון ופיצוי על העוולה הראשונית.
הספר בוחן גם כמה מהמרכיבים המרכזיים בזיכרון הקולקטיבי של הפליטים, ודן באריכות בזכות השיבה של הפלסטינים לישראל גופא, זכות שעודנה החשובה ביותר מבחינת הפליטים, והבעייתית ביותר מבחינת כל הסכם שלום. באוקר מקדיש פרק לדיון בתהליך השלום ("מיתולוגיות וההנהגה הפלסטינית בתקופת אוסלו") ובו הוא בוחן את הגילויים הבולטים של הקשר בין מיתולוגיה להיסטוריה פוליטית, ואת האופן שבו שתי הדינמיקות האלו מגדירות ללא הרף זו את זו. לטענתו, כישלון אוסלו בקרב חברת הפליטים הפלסטינית נבע מהדרישה החיצונית לשינוי שכלל ויתורים ופשרות, באופן מנותק לגמרי מעולם הנורמות של הזיכרון הקולקטיבי.
בפרק הסיום, "מיתולוגיה, זהות ועתיד," באוקר מסכם את הדיון שלו על הדינמיקה של זיכרון וזהות ותפקידם בתהליך השלום, ומעלה שתי שאלות מרכזיות: האם מיתולוגיות פוליטיות יכולות להיפתח לשינויים חיצוניים, והאם הן מסוגלות לקבל גישות פוליטיות הסותרות אותן?
המחבר טוען, כי פיתרון מוצלח של הסיכסוך יתאפשר רק אם יינתן מענה כולל לבעיית הפליטים, לרבות הגישור בין המיתולוגיה למציאות הפוליטית הקשה. מהלך כזה, אומר באוקר, ידרוש השתתפות אמיתית של אש"ף, ישראל והקהילה הבינלאומית.

- מאת פטימה עאיוב

From Cold War to Democratic Peace: Third Parties, Peaceful Change, and the OSCE
By Janie Leatherman
Syracuse University Press, December 2003

הספר מתאר בפירוט את תולדות הוועידה לביטחון ושלום באירופה (CSCE), שהפכה ב- 1995 לאירגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה (OSCE). הספר טוען כי הוועידה/אירגון שיחקו תפקיד מפתח במעבר הלא-אלים ממלחמה קרה לשלום דמוקרטי. מטרה זו הושגה באמצעות מיסוד שיתוף הפעולה בין שני הגושים היריבים, ובעיקר בזכות ניסוח שיטות לפיתרון מחלוקות. המחברת מתעניינת בעיקר בניסוח נורמטיבי של התפקיד שממלאים גורמי צד שלישי, כמו ה- OSCE, בתהליכי שינוי בדרכי שלום.

רבים מהמושגים הנידונים בספר זה נראים רלוונטיים גם למזרח-התיכון. כך למשל, לת'רמן מתארת את ה- OSCE בתור קהילה ביטחונית מתפתחת, או מתעצמת. למרות שמדינות המזרח-התיכון רחוקות מרמה כזו של ביטחון אזורי, אפשר להעלות על הדעת את הקמתה של קהילה כזו בעתיד. קבוצת עבודה לטיפול בהגבלת החימוש והביטחון האזורי נולדה בוועידת מדריד ב- 1991, וגם אם לא הצליחה בסופו של דבר בפעולתה, היא בהחלט פתחה את הדיון בנושאים אלה. המכון הבינלאומי לחקר השלום בשטוקוהלם (SIPRI) ניסה גם הוא לפתח משטר ביטחוני אזורי, אף שגם הוא נכשל. היבטים אפשריים של קהילה ביטחונית כזו נדונו באחרונה, בעיקר בהקשר של הנשק להשמדה המונית. אם ארצות המזרח-התיכון יתקדמו לקראת כינון אזור נקי מנשק ביולוגי וכימי, כולל מנגנוני אימות, מהלך כזה יכול להיות צעד ראשון בדרך להסדרים נרחבים יותר.
רעיון אחר הנידון בספר הוא התפקיד החשוב של מעצמות חיצוניות בדחיקת הצדדים היריבים לפיתוח מנגנונים של שיתוף פעולה. במקרה של הוועידה/אירגון באירופה, פינלנד שיחקה תפקיד מפתח בתור מגשרת. אך כדי למלא את התפקיד בהצלחה, היה חיוני שפינלנד תנקוט עמדה נייטרלית בסיכסוך בין מזרח למערב. על רקע הביקורת על מדיניותה הפרו-ישראלית של ארצות-הברית, רבים מאמינים כיום שנחוצה – וחסרה – עמדה נייטרלית בניסיונות הגישור במזרח-התיכון.
בסופו של דבר, הוועידה/אירגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה הצליחה לחולל את המעבר מהמלחמה הקרה לשלום הדמוקרטי בדרך לא-אלימה בעיקרה, בזכות קבלת העיקרון שלפיו "הביטחון אינו ניתן לחלוקה." משמעות הדבר, בתמצית, "ששיתוף הפעולה הביטחוני בוועידה התבסס על שיפור הביטחון של כל המדינות המשתתפות" –נקודת מוצא שונה מאוד מזו שהיתה מקובלת בשיחות על הגבלת החימוש שניהלו עד אז מעצמות העל.
אף כי המזרח-התיכון עוד צריך לעבור דרך ארוכה עד שיגיע לרמת שיתוף הפעולה שממנה נהנות כיום חברות האירגון האירופי לביטחון ושיתוף פעולה, הספר מדגיש את העובדה החשובה, כי דווקא ההתפתחות ההדרגתית של האירגון היא אחד הגורמים שהפכו את תהליך המעבר ממלחמה קרה לשלום לחלק כל-כך.

- מאת אלייט בייקון

http://www.sfcg.org/cgnews
שירות החדשות CGNews מציע חדשות, מאמרי דעה, כתבות ופרשנויות של מומחים מקומיים ובינלאומיים, העוסקים בטווח רחב של נושאים הקשורים למזרח-התיכון.