|
|
|
  |
הפכנו לאויבים הגרועים ביותר של עצמנו
ז ג'והרה בייקר
ירושלים – אין דבר גרוע מרצח ילד, מלבד אולי רצח שלושה ילדים. בעוד אנו,
כחברה, מנסים להבין את מעשה האלימות הבלתי-נסבל שנעשה בעזה בשעות הבוקר
המוקדמות של ה- 11 בדצמבר, אנו מוכרחים גם לתת מבט נוקב וממושך בעצמנו, ולתהות
כיצד יתכן שנסחפנו רחוק כל-כך מהיעד שלנו.
שלושה ילדים קטנים – שניים בדרכם לכיתות א' וב', ואחד, שישב על ברכי המאבטח,
בדרכו לגן-חובה. דקות לאחר שיצאו מביתם בשכונת רימאל בעיר עזה, עצרו אותם שלוש
מכוניות. קבוצת גברים רעולי-פנים וחמושים זינקה מתוכן ופתחה באש, הם ריססו את
הרכב שבו ישבו הילדים ביותר מ- 60 כדורים. אחר-כך ברחו והותירו מאחוריהם מרחץ
דמים – שלושה ילדים ומאבטח שנהרגו, ונוסע אחר – בן-דודם הקטן של הילדים –
שנפצע. עוד ארבעה עוברי-אורח, גם הם בדרכם לבית-הספר, נפצעו והיו מוטלים ברחוב,
מבועתים.
התוקפים - שככל הנראה התכוונו לפגוע בקצין המודיעין הפלסטיני באהה בלושה - טרם
נלכדו, למרות שמשרד הפנים הכריז ב- 13 בדצמבר שכבר עצר מספר אנשים החשודים
במעורבות בפשע.
הגינויים זרמו מייד, ובשפע. מטעם הנשיאות, מהממשלה, מהפלגים השונים ומאנשים
פרטיים שהזדעזעו – כולם אמרו מה מחריד שפשע כזה בוצע בקרב פלסטינים, שתמיד
התגאו בשמירה קפדנית על הגבול של "שפיכת דם פלסטיני."
אבל בימים אלה נשפך לא רק דם פלסטיני, אלא דמם של חפים מפשע. וזה לא משנה אם
המטרה היתה אביהם, פעיל פתח מוכר, או לא. העובדה היא שיש כעת אם המבכה את מות
שלושת ילדיה האהובים – אוסאמה, אחמד וסלאם – שנלקחו ממנה במעשה אלימות חסר טעם.
החברה שלנו ניצבת כעת מול סכנה שמימדיה חסרי תקדים.
לא ברור אם אלה שביצעו את המעשה הנפשע היו קשורים לאחד הפלגים הפוליטיים. זו לא
תהיה פעם ראשונה שנאמנים קיצונים של פלג זה או אחר יורים זה בזה. לפני ימים
אחדים בלבד נורו יריות על שיירתו של שר הפנים סעיד סיאם, איש החמאס. עימותים
מזויינים הפכו לאחרונה למתכונת הוויכוח המקובלת בין הפתח והחמאס. הדברים הגיעו
לכדי כך, שנשק נשלף בגלל מקום חניה, מבט חשוד או ויכוח שהתלהט.
עד לאן הידרדרה החברה שלנו, כאשר הורים לא יכולים להרגיש בטוחים כשהם שולחים את
ילדיהם לבית-הספר בבוקר, ולא בגלל החשש מפגז של טנק ישראלי? האם לא די בכך
שאנחנו צריכים להמשיך ולהתמודד עם הדיכוי של הכיבוש הישראלי, שכבר הוכיח שוב
ושוב את אכזריותו? האם לא הרמנו את קולנו בזעם כאשר ילדינו נמצאו מתים
במיטותיהם, לאחר שפגזים ישראלים פגעו בהם בשנתם?
אישים ופלגים פלסטיניים שונים מכנים את אלה שירו על הילדים משתפי פעולה, שכירי
חרב ובוגדים. כולם ממהרים לטהר את שמותיהם מפשע שאין עליו מחילה. דם ילדים על
הידיים הוא נטל כבד, וכל אחד מהפלגים הפלסטיניים המעורב במחלוקת הנוכחית יודע
שאם יימצא אחראי למות הילדים, ייפגע מאוד מעמדו בקרב העם.
ועדיין, בין אם יש מאחורי ההרג נאמנויות מפלגתיות והפושע טעה בזהוי, או שהאשמים
אכן היו "משתפי-פעולה" שמטרתם לתקוע טריז עמוק עוד יותר בינינו, האמת הכואבת
היא שהמצב הנוכחי של כאוס ועבריינות בחברה שלנו הוא קרקע גידול לפשעים כאלה.
המנהיגים שלנו יודעים לומר את המלים הנכונות, לשבח ברהיטות את העמידות של עמנו
ואת מחוייבותם שלהם לאחדות לאומית ולקידום המטרה הנאצלת שלנו. אבל מאחורי
הקלעים המנהיגים שלנו מציבים בפני ההמונים דוגמא שלילית, שעלולה להוביל לאסון.
גם אם הם לא ירדו עדיין לרמה של ירי זה בזה, ההתגוששות המילולית וההאשמות
והעלבונות המתעופפים באוויר יוצרים אווירה של שינאה ובוז בקרב עם שאינו יכול
להרשות לעצמו מחלוקת כזו.
האחראים לפשע צריכים לעמוד לדין; על כך אין מחלוקת. אחר-כך, לאחר שיישלחו לתאי
הכלא שלהם - לשארית חייהם, אפשר לקוות - ולאחר שהתינוקות יובאו אל מקום מנוחתם
האחרונה, צריכים המנהיגים שלנו, הפלגים שלנו והעם שלנו להרהר, כיצד הרשינו
לעצמנו להגיע לנקודה הזאת.
אסור שאחדות לאומית תהיה סתם סיסמא על קיר, או מלים נמלצת של פוליטיקאי ערמומי.
עלינו לחיות אותה, לנשום אותה, לאמץ אותה אל ליבנו, אם אנו רוצים סיכוי כלשהו
לשרוד ולהמשיך בדרך שממנה סטינו כבר מזמן. וזה לא משנה אם ראש הממשלה נאמן
לפתח, או לחמאס, או לאף אחת מהתנועות האלה. מה שחשוב הוא שתהיה לנו הנהגה חזקה,
אחראית, המורכבת מאנשים מיומנים, מוסמכים, שאוהבים את ארצם ומוכנים לגלות
גמישות מחושבת בעמדותיהם למען פלסטין והפלסטינים.
אם החברה שלנו לא תציל את עצמה מהתהום הבוגדנית הזו ייעלם החלום שלנו, ויטבע
בדמם של ילדינו.
http://www.miftah.org
Children killed in Gaza shootout
December 11, 2006 Johara Baker |
http://www.sfcg.org/cgnews
שירות החדשות CGNews מציע חדשות, מאמרי דעה, כתבות ופרשנויות של
מומחים מקומיים ובינלאומיים, העוסקים בטווח רחב של נושאים הקשורים
למזרח-התיכון. |
|
hagalil.com 24-02-2004 |
|
|
|
