ראשית כל - לסיים את הכיבוש

יוסי אלפר

כיבוש צבאי וסכסוך מזוין מטפחים פגיעות בזכויות-אדם. זאת עושה גם מימשל לא-דמוקרטי ומושחת. מעצם טבעם, הכיבוש, הסכסוך והשחיתות הממשלתית מקשים באופן בלתי נמנע על תיקונן של פגיעות אלה.

הרבה מאוד יחידים וארגונים מסורים ומיומנים פועלים משני צדי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובקרב צדדים שלישיים המעורבים בסכסוך, לריפוי הפגיעות הללו בזכויות-אדם ולחינוך למניעתן, ואין ספק שהם ראויים לתמיכתנו. מנקודת מבט אסטרטגית – שאינה עוסקת ישירות בזכויות אדם אלא יותר בסך-הכל של הסכסוך – השאלה היא: מה הדרך הטובה ביותר לעשות זאת? איפה צריך למקד את המשאבים והמאמצים כדי להביא לשיפור אמיתי ורדיקלי במצב זכויות האדם בזירה הישראלית-פלסטינית?

שאלה זו מעוררת שאלה נוספת: זכויות-האדם של מי? בזכות עבודתם הטובה של ארגונים ועיתונאים ישראליים, פלסטיניים ובינלאומיים אנו מבינים היטב את מצב הפרות זכויות האדם מצד ישראלים נגד פלסטינים: בעיות של מעצרים ועיכובים, הריסת בתים, צעדים מופרזים מידי כוחות ביטחון ישראלים במחסומים ובמקומות אחרים, מניעת בריאות וחינוך, הגבלת חופש התנועה ועוד. אגב, כל ממשלות ישראל, במידה כזאת או אחרת, הפרו את זכויותיהם של הפלסטינים אזרחי ישראל, תחום שבאופן ברור ומובהק קשור לסכסוך.

גם המתנחלים, מצדם, טוענים שכוונת הממשלה לפרק התנחלויות פוגעת בזכויות האדם שלהם ומהווה "טרנספר". ישראלים רבים וכל הפלסטינים אינם מתרשמים עמוקות מן הטיעון הזה, אף על פי שהמתנחלים, שרבים מהם פעלו בתום לב כאשר נענו לתמריצי הממשלה לבוא להתגורר בשטחים, זכאים ליחס הוגן ולפיצויים אלא אם יבחרו בדרך האלימות.

מן הצד השני של הקשת ישנם אזרחים ישראלים שהם קורבנות של פיגועי התאבדות פלסטיניים חסרי אבחנה וצורות טרור אחרות. אין ספק שגם זכויות האדם שלהם הופרו. רק פלסטינים מעטים התייחסו לסוגייה זו במונחים של זכויות-אדם, אף על פי שזה היה הכוח המניע בהכרעות המדיניות הישראלית, כמו בניית החומה, שבתורן פגעו גם הן קשות בזכויות-אדם פלסטיניות. חוץ מזה מתרחשות גם הפרות זכויות אדם סיטוניות של אזרחים פלסטינים בידי ממשלתם שלהם, המשקפות את מצבן העגום של זכויות האדם בכל רחבי העולם הערבי, ובמקרה הזה גם את ההיסטוריה החברתית והפוליטית המורכבת של פלסטין המודרנית. לבסוף, בהקשר הפלסטיני, פיגועי ההתאבדות עצמם, על ההילה ההרואית שלהם בקרב הנוער הפלסטיני שעומד בתור כדי ללבוש חגורות נפץ, הופכים את כל הנושא הזה על ראשו: איזו רלוונטיות יש לשאלת זכויות-אדם כשחברי מחנה אחד מהללים ומפארים את ההתאבדויות שלהם עצמם בקרב ציבור אזרחים מן המחנה השני? אין ספק שהגישה הטובה ביותר לזכויות אדם בסכסוך הזה היא גישה כוללת המבקשת לטפל בזכויות המופרות של כל הנוגעים בדבר משני הצדדים. ביסודו של דבר,חסידי זכויות האדם טוענים שיש למצוא דרכים שישראל והפלסטינים ינהלו מלחמה נקייה יותר, כזאת שתשלול פחות זכויות אדם בסיסיות מפחות לא-לוחמים. למטרה זו הוקדשו המון משאבים אנושיים וכספיים ותמיכה בינלאומית ניכרת.

אבל האם זוהי הקצאת המשאבים הטובה ביותר? כמה מן המשתתפים הפעילים במאמצי הסיוע הבינלאומי לספק לפלסטינים את צורכיהם הבסיסיים - כמו מזון, תרופות וחינוך - בתנאי כיבוש ולחימה קשים, טוענים שבכך הם ממלאים תפקיד שלמעשה נדרש מישראל על פי החוק הבינלאומי. מכאן שהם בעצם רק מאריכים את הכיבוש הישראלי. הפסיקו את מאמצי התרומה הבינלאומית, הם טוענים. בטווח הקצר פלסטינים רבים אולי יסבלו יותר, אבל ישראל, כשתעמוד מול הלחץ הבינלאומי להאכיל בעצמה מאות אלפי פלסטינים, תסיים את הכיבוש הרבה יותר מהר.
זוהי הצעה בעייתית. הטלת חרם בידי קהילת הסיוע הבינלאומית עלולה לאלץ את ישראל, עם כל דאגות הביטחון שלה, לחזור לכיבוש מלא של שטחי A, שעד כה נכנסה אליהם רק לזמן קצר. זה בוודאי לא יביא לשיפור במצב זכויות האדם של הפלסטינים. אך התרגיל האינטלקטואלי של בחינת אופציה כזאת אכן מדגיש את מרכזיות הסכסוך במשוואת זכויות האדם.

זה מחזיר אותנו לנקודת ההתחלה, בחזרה לרמה האסטרטגית הכוללת. אם יש אופציה של פריסת משאבים דיפלומטיים ואחרים בכיוון כזה או אחר, האם הגישה הנכונה ביותר אינה להקדיש את מלוא המשאבים לסיום הכיבוש והסכסוך ולא להקלת ההפרות של זכויות-אדם בתנאי סכסוך? אם לא יהיה כיבוש, ישראלים לא יפרו את זכויות האדם של הפלסטינים, והטרור הפלסטיני נגד ישראל יצטמצם לכל הפחות, אם לא ייעלם כליל.
ניסוח כזה עלול להישמע פשטני, אבל בעיני כותב שורות אלה ורבים שכמותו, זוהי הצהרת סדרי-עדיפויות חשובה מאין כמוה. משמעותה היא שאפילו נסיגה חד-צדדית כוללת, אף אם לא תהיה שלום, היא צעד עצום לקראת שיפור זכויות האדם בשני הצדדים.

יוסי אלפר הוא עורך-שותף של bitterlemons.org, מנהל לשעבר של מרכז יפה ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב, ויועץ בכיר לשעבר של ראש הממשלה אהוד ברק.

מקור: bitterlemons.org, ה-2 באוגוסט ‏2004
בקרו באתר האינטרנט של bitterlemons.org ב-http://www.bitterlemons.org
מופץ על-ידי שירות CGNews
הפרסום אושר על-ידי בעלי הזכויות