|
|
|
  |
הקו הירוק הוא הגבול
זאב שטרנהל
ירושלים - במשיכת קולמוס חשובה אחת הצליחה שרת החינוך, יולי תמיר, להחזיר
לסדר היום הציבורי את שאלת היסוד שלא היתה צריכה להידחק הצדה: תקפותו של הקו
הירוק, משמעותו ומידת הלגיטימיות שלו. ההחלטה היא אידיאולוגית כשם שההחלטה
למחוק מספרי הלימוד את קו שביתת הנשק משנת 1949 היתה אידיאולוגית.
קשה להבין, מדוע מחיקת הקו היתה מוצדקת ואילו החזרתו מצטיירת בעיני המתנחלים
ותומכיהם כמעשה פסול מכל בחינה. נכון הוא, שאין שום קדושה בקו שביתת הנשק מעבר
לכך שהפיכתו לגבול רשמי היא הבסיס היחיד האפשרי לקביעת הסדריה הטריטוריאליים
הסופיים ?ל ישראל ולסיום המלחמה הן עם הפלשתינאים והן עם מדינות ערב.
מדינה צריכה גבול מוכר ומוסכם, שאלמלא כן היא גוזרת על עצמה מלחמה לדורות. אחד
המקורות לאסונות שפקדו את אירופה במאה ה-20 היה העובדה, שהמלחמה לאיחוד גרמניה,
לא רק במובן הפוליטי אלא גם התרבותי, נמשכה כמאה שנה, ובסופה לא היו למדינה
החזקה ביותר בלב היבשת גבולות שבעיני עצמה נחשבו כסופיים.
רוב הגבולות המוכרים בעולם המערבי הם גבולות פוליטיים, לרוב מקריים, תוצאה של
מלחמות ומאבקים שבשלב כלשהו היה צריך לשים להם קץ. כאלה לא רק גבולותיהן של
פולין וגרמניה במזרח ובמערב, אלא גם הקווים המפרידים את איטליה משווייץ, את
צרפת מכל שכנותיה ואת בלגיה מהולנד. הוא הדין בגבול שבין ארצות הברית לקנדה
ולמקסיקו. במערב אירופה הגבולות חוצים בתוך אוכלוסיות בעלות אותה זהות תרבותית
ואתנית והמדברות באותה שפה. אלה גבולות מלאכותיים, שזכות קיומם היא ההכרה,
שאסור להעמידם בספק כי הם משרתים את טובת הכל. גם בשטחים אלה התנהלו מלחמות
פעם.
בנקודה זו מתחיל הוויכוח הגדול בין המחנות בישראל. ייאמר מיד, כי הצדק הוא עם
המתנחלים כשהם טוענים להעדר שורשים ובסיס היסטורי לקיומו של הקו הירוק. אך זו
חרב פיפיות: אם ישראל מוחקת את הקו מ-1949, הרי שגם העולם הערבי אינו מחויב לו.
אם מותר לישראלים לבטל את תוצאות מלחמת העצמאות, מדוע מחויבים הערבים ועמם שאר
העולם להכיר בעובדות שנקבעו אז? היכן האינטרס הישראלי לקעקע את הלגיטימיות של
ההישגים מימי הקמת מדינת הלאום היהודית?
לכן כעת יש להעמיק ולבסס את מעמדו של קו שביתת הנשק בתודעת הישראלים הצעירים,
קורבנות שטיפת המוח של ממשלות הימין, כדי לקבוע סופית שאין ולא תהיה חזרה
מתוצאות מלחמת העצמאות. במלים אחרות: הישראלים לא ינסו להזיז את קו הגבול
מזרחה, ואילו הפלשתינאים יחדלו מהחלום לשוב לשטח שממערב לו.
השלום לא יוכל להיות אלא עסקת חבילה. גם אם צודק מחנה המתנחלים באומרו, כי אין
הבדל של מהות בין התנחלות בכפר סבא להתנחלות באריאל, הוא טועה טעות מכרעת
בעניין פניה האחרות של הבעיה: כיבוש הארץ עד 1949 היה חיוני והכרחי ולכן גם
צודק כי היה בו כדי לממש את זכותם של היהודים לעצמאות ולהגדרה עצמית. לעומת
זאת, הכיבושים שאחרי 1967 אינם לגיטימיים כי אינם נחוצים ואינם משרתים שום מטרה
לאומית חיונית.
זכויות היסטוריות כשלעצמן אינן מצדיקות שפיכות דמים בלתי פוסקת; מה עוד, שגם
לפלשתינאים יש זכויות היסטוריות וזכויות טבעיות לחירות ולעצמאות. רמיסת זכויות
אלה, סופה לדחוק את ישראל לשוליים של העולם המערבי ולהעמיד בסכנה את האינטרסים
האמיתיים שלה. ישראל, יותר ממדינות רבות אחרות, זקוקה לתמיכה בינלאומית כאוויר
לנשימה.
משחר קיומה היתה התנועה הלאומית היהודית מונחית בידי התחושה, שהקרקע בוערת מתחת
לרגליה. כדי להציל רבים ככל האפשר היה צריך לכבוש את הארץ. בניית הבית הלאומי
וכינון העצמאות שירתו את המטרה הבסיסית הזאת, ועד 1967 הוכח שאפשר להשיג את כל
מטרות הציונות בגבולות שנקבעו עד אז. לא היה שום צורך ללכת מזרחה: השטחים הם
עול ומעמסה, אבן ריחיים מוסרית, פוליטית וכלכלית על צווארה של החברה הישראלית.
ההתנתקות מעזה הוכיחה, שזאת דעתם של רוב הישראלים: למרות הכאב האישי על גירוש
אנשים מבתיהם הבין הרוב, שהכיבוש אינו נחוץ ואינו צודק. מי כמו שרת החינוך
יודעת זאת. בתחום הנתון לאחריותה היא פועלת להגשמת עקרונות ומדיניות שלשמם
נבחרה. טוב היה, אילו היה אפשר לומר את אותו הדבר על הממשלה כולה.
פורסם ב"הארץ" ב- 15 בדצמבר 2006,
www.haaretz.co.il |
http://www.sfcg.org/cgnews
שירות החדשות CGNews מציע חדשות, מאמרי דעה, כתבות ופרשנויות של
מומחים מקומיים ובינלאומיים, העוסקים בטווח רחב של נושאים הקשורים
למזרח-התיכון. |
|
hagalil.com 24-02-2004 |
|
|
|
