Jüdisches Leben in EuropaMit der Hilfe des Himmels

Promises - endlich auf Video!


 

סידרת מאמרים על הסכם ז'נבה V

מאמר זה הוא אחד משבעה מאמרי עמדה על "הסכמי ז'נבה", שנכתבו על-ידי מחברים ישראלים וערבים. המאמרים הוזמנו על-ידי שירות
CGNews בשותפות עם עיתון אל-חייאת, והם מופצים על-ידי שירותי חדשות ואפיקי תקשורת אזוריים אחרים.

המרכיב החסר בהסכם ז'נבה
ב. מיכאל

הסכם ז'נבה – או בשמו המדוייק, ה"מודל להסכם קבע ישראלי-פלסטיני", הוא חיה מסוג מיוחד.
לא מדובר בהמצאה מהפכנית, כמו הטרנזיסטור או האינטיביוטיקה.

זו גם לא תגלית מרעישה, כמו חשיפת פומפיי או מיפוי הגנום האנושי, ואפילו לא פיתרון מבריק לבעייה מתמטית או חידת שחמט. הסכם ז'נבה הוא פשוט תיעוד קפדני והגדרה מפורטת של מה שהיה ידוע למעשה מאז בוקר ה- 12 ביוני 1967 – כלומר, כיצד ייראה בבוא היום הפיתרון. זו התשובה, ואין בלתה. כי זו, ורק זו, נקודת האיזון המדוייקת בין יכולתם של שני העמים לתת ויכולתם לקחת: הכרה הדדית ולגיטמציה, גבולות 1967 (פחות או יותר), זכות השיבה לצאצאי שני העמים למדינות החדשות שלהם – ולא לבתיהם הישנים, הכותל המערבי ליהודים, המסגדים לפלסטינים. זהו זה. אלה אבני היסוד. השאר אינו אלא אותיות קטנות שיספקו תעסוקה לעורכי-הדין. ואם עורכי-הדין יעשו את מה שהם מיטיבים לעשות יותר מכול, כלומר לסבך דברים ולעורר מחלוקות, אפשר לקוות שהם ייתקלו במרכיב נוסף שצריך להיכלל בכל הסכם מוצלח – אף שבלתי-אפשרי לנסחו בניסוחים הקרים של חוזה: המון המון רצון טוב.
אנואר סאדאת המנוח היה זה שטבע את המימרה המבריקה: "הסיכסוך הישראלי-ערבי מורכב מ10% בעיות אמיתיות ו- 90% פסיכולוגיה." זה נכון היום עוד יותר מאז. וללא כמויות גדולות של רצון טוב והסבלנות הדרושה כדי לגבור על הפסיכולוגיה הקיצונית, לא יקרה כלום.

לתוך הנוסחה הזו, שכאמור היתה ברורה ביותר כבר ביום הראשון לאחר מלחמת ששת הימים, משתרבב עוד גורם אחד: ההתנחלויות. לדעתי, ולדעת רבים, זהו המשגה הסטורי הקשה ביותר של מדינת ישראל מאז הקמתה.
למען ההגינות, יהיה נכון לא לכנס את כל המתנחלים תחת מטרייה אחת. למעשה, הם מתחלקים לשלוש קבוצות: הראשונים, והרבים ביותר, הם "מתנחלי איכות החיים." אלה הגיעו לשטחים בגלל הפיתוי של דיור זול והטבות כלכליות. הקבוצה השנייה – איך להגדיר אותה? – זו הקבוצה של "החלקאים התמימים". אלה, שהגיעו ברובם לבקעת הירדן, באו בתחושת שליחות חקלאית ובטחונית אמיתית. הם אפילו ניסו להרגיע את מצפונם, שהוטרד קמעה, באמונה שהם אינם מנשלים איש אלא מיישבים ארץ שוממה, ריקה מאדם. הקבוצה השלישית, זו הבעייתית ביותר, מורכבת מ"המתנחלים של אלוהים." למרבה המזל, זו הקבוצה הקטנה ביותר. מספרם מעורך בכ- 20 אלף, אך יש הטוענים שהם מעטים עוד יותר. אלה משוכנעים שאלוהים, אישית, זימן אותם לשם, שהם מזרזים את בואו של המשיח ואת הגאולה השמיימית, שבחייהם בארץ הקודש ובהתנגדותם הנחושה לכל הכרה בזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני הם ממלאים מצווה דתית. בתוך כל האירוניה התיאולוגית, ראוי להדגיש שוב ושוב כי עיקרי ההלכה אוסרים באופן מפורש וחד-משמעי על לאומנות טריטוריאלית מסיבות דתיות.

הסכם ז'נבה חוזר וקובע, ובצדק, את מחוייבותה של ישראל "ליישב מחדש" את המתנחלים החיים כיום בשטחי המדינה הפלסטינית העתידית. שום הסכם לא יחזיק לאורך ימים אם 200 אלף המתנחלים ימשיכו לשלוט בשטחים נרחבים של הגדה המערבית. ממשלת ישראל הנוכחית, שהסכם הוגן עם העם הפלסטיני לא בדיוק עומד בראש מעייניה, מנסה לשכנע את העולם כולו ואף את עמה שלה שהחזרת המתנחלים הביתה כרוכה באלימות רבה שתסכן את המדינה ותביא אותה אל סף מלחמת אזרחים, ושהיא תדרוש פעולה נרחבת של הצבא, המשטרה, וכמובן של הבולדוזרים היקרים לה כל-כך. אפשר להניח שממשלה אחרת, שתהיה מצויידת במידה הנחוצה של הרצון הטוב שהוזכר לעיל, תבין שמשימת החזרת המתנחלים לישראל מוטלת על משרד האוצר ולא על משרד הביטחון. הדבר היחיד שצריך, ויכול, להביא את רוב המתנחלים חזרה לישראל הוא אותו הדבר שגרם להם ללכת לשם מלכתחילה: סיוע בדיור ובמימון. הם גם יזדקקו לעזרה במעבר (ומובן שיצטרכו מנות גדושות של פסיכולוגיה חכמה, ברוח דבריו של אנואר סאדאת המנוח).

הסקרים כבר מראים, שקרוב ל- 80% מהמתנחלים מוכנים לחזור לישראל לאלתר אם תוצע להם חבילת סיוע הוגנת. אם נצליח להגיע לנקודה שבה הסכם ז'נבה יהפוך למדיניות הרישמית של שני העמים, אין ספק שהמספר  יגדל, ויעבור בקלות את רף ה- 90%. אף על פי כן, עם כל הרצון הטוב, התיחכום הפוליטי והנדיבות הפיננסית שבעולם, אין ספק שיישאר מספר מסויים של מתנחלים שיסרבו להתפנות.
וכאן אנו מגיעים לסעיף החסר לדעתי בהסכם ז'נבה. ההסכם צריך לכלול, ואינו כולל, נכונות מפורשת, כתובה, כנה ואפילו לבבית, לקלוט את אותם מתנחלים המוכנים להפוך לתושבי קבע במדינה הפלסטינית, ולהעניק להם את כל הזכויות המתלוות למעמד התושבות. בתנאי, כמובן, שהמתנחלים הבוחרים באפשרות הזו יראו עצמם כפופים לחוקי המדינה הפלסטינית ולרשויותיה. במסגרת הסכם המבוסס על רצון טוב, אין שום סיבה שמיעוט יהודי לא יוכל לחיות בפלסטין, בדיוק כשם שיש מיעוט פלסטיני החי בישראל. ואם יבקשו היהודים במרוצת השנים (או אפילו מייד) אזרחות פלסטינית, לא צריכה להיות שום סיבה לסרב להם. להיפך, כל התרחקות מהטוהר האתני המרחף מעל שני העמים ושתי המדינות כעננה מאיימת, רק יתרום למלאכה הקשה של ריכוך האווירה וזירוז הנורמליזציה.

יהיה מי שיחשוד שמדובר בהצעה קנטרנית ביותר. השנאה כה עזה, המתחים כה נוראים, עד שנדמה להם כי אין ספק שהפלסטינים יבצעו מייד טבח במתנחלים שיישארו בארצם, ואין ספק שהמתנחלים יעשו כל מה שביכולתם להצית שוב את האיזור, בתקווה לאלץ את ישראל לכבוש מחדש את השטח – בקצרה, זהו מתכון בדוק לצרות ולעימותים.
אמת, אלה האמונות והסטריאוטיפים הרווחים. אבל אחד התפקידים של הסכם היסטורי הוא להפריך אמונות והסטריאוטיפים רווחים. בלי ספק, הסכנות ההדדיות בהחלט לא זניחות, אבל אין להרשות להם להפחיד. במאמץ כן ונחוש, יכולה הממשלה הפלסטינית העתידית להגיע למצב שבו אותם מתנחלים שיישארו ויחפשו צרות אכן ימצאו אותן, ואילו אלה שבאמת חותרים לחיים בטוחים ונורמלים, ימצאו גם אותם.
ואם נחייה ונראה את היום שבו מיעוט יהודי המתלונן על אפלייה בפלסטין יפגין יחד עם המיעוט הערבי המתלונן על אפלייה בישראל, נדע שהגיעה סוף-סוף הגאולה (או לפחות שהיא מעבר לפינה).

ב. מיכאל הוא בעל טור בעיתון "ידיעות אחרונות"

http://www.sfcg.org/cgnews
שירות החדשות CGNews מציע חדשות, מאמרי דעה, כתבות ופרשנויות של מומחים מקומיים ובינלאומיים, העוסקים בטווח רחב של נושאים הקשורים למזרח-התיכון.
hagalil.com 24-02-2004


DE-Titel
US-Titel
Books




 

מה אתם חושבים?

Copyright: hagalil.com / 1995...

haGalil onLine