מוסף מיווחד: הסידרה על הסכם ז'נבה
מאמר מספר ארבע
מה קרה להסכם ז'נבה

ד"ר עבדאל מונם סעיד

ב- 1 בדצמבר 2003, נכחתי בטקס החתימה על הסכם ז'נבה. חשתי אז כי נפשם של המשתתפים מתרוממת ומפליגה אל איזה רגע בעתיד הקרוב, שבו אפשר יהיה לשים קץ לסיכסוך הערבי-ישראלי ולהשיג שלום במזרח-התיכון. אבל כאשר יצאו מהאולם ברגשות לוהטים כל-כך, ופגשו באוויר הקר של ז'נבה, התעוררה בהם כנראה ההכרה במציאות שיאלצו להתמודד איתה בימים ובשבועות הבאים. הזמן שחלף מאז מלמד, שגם אם הרגע ההוא היה היסטורי מבחינת הסיכוי להשיג הסכם בין הפלסטינים והישראלים, הוא גם נשא בחובו את הראיות לכך שהסיכסוך בין שני הצדדים עדיין לא הגיע לשלב האחרון שלו.

היסטוריונים בעתיד יציגו שאלות רבות בניסיון להבין מדוע לא הכריעה התבונה, מדוע משלו בכיפה דווקא היצרים. אחת התשובות תהיה מן הסתם, שאנשים לא ידעו מספיק על פרטי ההסכם. כזה הוא קו המחשבה של הליברל, הרואה את הסיכסוך כאי-הבנה שאפשר להתגבר עליה על-ידי חינוך לתפיסה נכונה יותר, או בתור הצטברות של סיבוכים שפתרונם מחייב התרה סבלנית של הפקעת, עד לרגע הפלאי שבו תפציע ההארה. ההגיון הזה מבקש למקם את חלקי הפאזל של הסכם ז'נבה על רקע מסגרת רחבה יותר של הבנה, חינוך והסברים, בתוספת מנה של צעדים בוני אמון. לפי ההגיון הזה, כדי לבנות אמון בין הצדדים צריך לא רק להפגין את הכוונות הטובות של כל אחד מהם, אלא גם להדגיש את העובדה שכולם יוכלו לבטא בסופו של דבר את קולם באמצעות משאל עם. משאל זה יתייחס לכל הפשרות המוצעות, רגישות ככל שיהיו, בין אם הן נוגעות לאדמה או לשאלת הפליטים.

אבל סקרי דעת קהל מוקדמים, שלא העידו על רוב התומך בהסכם, השתקפו גם בסקרים הבאים, שנערכו לאחר שאנשים קיבלו את ההזדמנות ללמוד עליו פרטים נוספים. נראה כי הבנות ז'נבה היו רחוקות מהמציאות במידה כזו, שאנשים נצמדו ביתר דבקות למה שכבר היה מוכר להם. סביר גם, שבמהלך שלוש שנות האלימות שעברו עליהם, הפלסטינים והישראלים גילו זה על זה דברים שגורמים להם להגיב בספקנות כאשר מציעים להם, שוב, איזה רגע של אידיאליזם. שני הצדדים עוד זוכרים את חלומות אוסלו, וכיצד חלומות אלו התנפצו על חומות הסגר, הריסות הבתים, בניית ההתנחלויות, מתקפות אפאצ'י מחד ופיגועי התאבדות מאידך.

כל זה נכון אולי, אבל סביר יותר שההיסטוריונים יסתמכו על הסברים אחרים, והעיקרי שבהם הוא שהשיח הרווח בז'נבה, על כך ששני הצדדים הגיעו לנקודת ההתשה, היה שגוי. לישראלים וגם לפלסטינים נותרו עדיין די עוינות ודי אנרגיה להמשיך בסיכסוך, או לפחות למנוע את יישומו של הסכם ז'נבה. האמת היא שקיימות לא רק עתודות אסטרטגיות כבירות של שנאה וסלידה מצטברות, אלא גם חלופות אחרות שניזונות מגורמים פוליטיים חשובים, שגייסו את כל הכוחות כדי להתנגד להסכם ז'נבה. אין זה צירוף מקרים, שמתנגדי ההסכם בשני הצדדים חברו יחד בברית לא קדושה, שבמסגרתה האשימו את תומכיו בבגידה, כפירה, אי-שפיות וחזונות אידיאליסטים. נראה שגם התקשורת הבינלאומית הגיבה בחשש למגמות חדשות בסיכסוך הערבי-ישראלי, שלא היו מוכרות לה, ולכן הגדירה מלכתחילה את המפגש כמסגרת ריקה ואידיאליסטית, ותו לא.

בישראל, הכוחות שהתנגדו להסכם ז'נבה הציגו חלופות משלהם. המחנה הקורא להמשך הסטטוס קוו של כיבוש כל האדמות הפלסטיניות ראה בהסכם צעד של נסיגה במסגרת מלחמה שאפשר לעמוד בה, ואף לנצח בה בסופו של דבר. מציעי החלופה הזו מצאו סימוכים אינטלקוטאלים בדת ובהיסטוריה. לעומתם, מציגי החלופה האחרת להסכם ז'נבה ביססו את הרטוריקה שלהם על נימוקים אסטרטגיים וביטחוניים בעד התנתקות באמצעות גדר הפרדה וכיתור הפלסטינים בקנטונים או בנטוסטנים מחניקים. במלים אחרות, הם פעלו כאילו פיתרון שתי המדינות כבר גווע, והבעיה כעת היא ניהול מצב כרוני של כיבוש והשפלה.

גם בצד הפלסטיני יש חלופות להסכם ז'נבה. חזון שיחרור פלסטין של החמאס והג'יהאד האיסלאמי מתפרש מהנהר ועד הים. בהקשר הזה, משמעותו של המשך הכיבוש היא להישאר בטווח פגיעה באוייב, ולהבין שהגדר שמקיפה את פלסטין מקיפה גם את ישראל. יותר מזה, ההיסטוריה עוד לא ידעה חומה שלא ניתן לטפס עליה או לחמוק תחתיה. יש לפלסטינים גם חלופה אחרת, הלקוחה מהספרות הישראלית, והיא מבוססת על מדינה דו-לאומית. זהו רעיון ישן שאומץ על-ידי כמה פלסטינים בתוך ישראל בתור הפיתרון האידיאלי הן מבחינת האינטרסים הפלסטינים והן מבחינת אלה הישראלים.
בקצרה, הסכם ז'נבה הציב תחרות רצינית בפני חלופות ואופציות אחרות שהוצגו בזירה הפלסטינית ובזירה הישראלית. למרות כל איכויתיו הטובות של המסמך, האמריקנים, הערבים והעולם כולו היו עסוקים בנושאים אחרים, החל בבחירות ועד למצב בעיראק, ובהתפתחויות החדשות באיראן, בלוב ובסודאן. איש לא היה מוכן להגן על הסכם שכבר נדחה בחשד רב, ולאחר בדיקה קצרה, על-ידי הצדדים הנוגעים בדבר.
בסופו של דבר ההיסטוריה מחזורית, ואולי עוד תגיע שעתו של בהסכם ז'נבה. אבל אין סיכוי שזה יקרה השנה, ב- 2004!

המחבר הוא מנהל מרכז אל-אהראם למדע המדינה ולימודים אסטרטגיים בקהיר (ACPSS).

מאמר זה הוא אחד משבעה מאמרי עמדה על "הסכמי ז'נבה", שנכתבו על-ידי מחברים ישראלים וערבים. המאמרים הוזמנו על-ידי שירות CGNews  בשותפות עם עיתון אל-חייאת, והם מופצים על-ידי שירותי חדשות ואפיקי תקשורת אזוריים אחרים. את המאמר אפשר לפרסם בשנית בכל ערוץ חדשות או תקשורת, בלא תשלום. במקרה כזה, אנא ציינו כי "המאמר הוא חלק מסדרת מאמרי עמדה על 'הסכמי ז'נבה', המופצים על-ידי שירות CGNews ."

http://www.sfcg.org/cgnews
שירות החדשות CGNews מציע חדשות, מאמרי דעה, כתבות ופרשנויות של מומחים מקומיים ובינלאומיים, העוסקים בטווח רחב של נושאים הקשורים למזרח-התיכון.